|
חגי ברוןבן שרה ואריה
נולד: ג' אייר התש"ה - 16.04.1945
חגי נולד ב-16 אפריל 1945 בנהריה לאב יליד גרמניה ואם ילידת פולין. אביו נפטר כשהיה בן שנתיים בלבד. 'גדלתי בצריף דל, ללא חשמל ומים זורמים', סיפר. אימו היתה אשה קשת-יום וחולנית שעבדה למחייתה כעוזרת בית. למרות שהצטיין בלימודיו ביסודי והמורים לחצו עליו להשאר, לא המשיך חגי ללימודי תיכון, אלא יצא לסייע לפרנסת המשפחה כשוליית חשמלאי, ובשעות הערב הרבה בקריאת ספרים 'ש'הבריחו' אותו לעולמות אחרים. את דמות האב שימש עבורו אחיו הבכור, מנחם ז"ל, שהיה גדול ממנו בשבע שנים. תוך כדי עבודתו כשולייה, למד חשמל, עמד בבחינות, והוכר כחשמלאי מוסמך. כאשר הגיע מועד גיוסו לצה"ל, נשלח חגי לחיל התותחנים. מהר מאד התגלו כישוריו הפיקודיים ואיכותו האנושית והוא נשלח לקצונה, ולמרות שמעולם לא למד מתמטיקה, הפך למפקד סוללת תותחים נערץ, ושימש בתפקיד זה כ- 30 שנה במהלכן השתתף בשלוש מלחמות. לקראת סיום שרותו הסדיר, בבסיס ליד חיפה, הגיעו ליחידתו מספר בנות בהן רוחל'ה גור ודרכיהם נקשרו. חגי, שבאותה עת השתחרר, עבד כחשמלאי במפעל ישאסבסט וחי עם אמו בצריף. רוחל'ה, שלא רצתה להמשיך בצבא, ביקשה להתחתן, ולאחר זמן קצר הגיעו השנים לאשדות יעקב. באוגוסט 1966 התקיימה בדשא הצפוני חתונה משולשת והזוג הצעיר החל את דרכו המשותפת. רצו שאלך כמו כולם לבננות, סיפר חגי, אך לבסוף נחת בחשמליה. מפאת החום ששרר בבתים, עיקר החיים התנהלו על הדשא בחוץ. בשנים הבאות נולדו ארבעת ילדיו: הבנות מירב וחמוטל הבנים רועי ויפתח. בתחילת שנות השבעים מחליטה אשדות להביא לכאן את מפעל 'פרקופלסט' שלימים ייקרא 'לוג' וחגי מצטרף לצוות ההקמה כחשמלאי. במקביל הוא עובד כחשמלאי בקיבוץ. מאוחר יותר הוא נכנס ללוג למשרה מלאה. כעבור זמן הוא מבקש לצאת ללמוד 'מדריך תיירים'. הוא מקבל אישור מהמשק ויוצא לבית ברל שם לומד לימודי א"י, שעבורו זה הגשמת חלום. לאחר סיום הלימודים נחתם פרק החשמלאי וחגי מתחיל פרק חדש (1986) כמדריך חברת הילדים. תוך כדי תנועה, הוא מגיע לבית ירח שם הופך לרכז הטיולים של ביה"ס ובהמשך מורה במשרה מלאה לגאוגרפיה וגאופוליטיקה ומחנך כיתה ט'. בהמשך הוא אחראי על חינוך תעבורתי בבית ירח וכן איש הבטחון של בית הספר. במקביל לאלה הוא מוציא טיולי קיבוץ ומקיים סדרות של הרצאות ב'ביתנו' וכן טיולים לגיל השלישי. הוא פעיל גם עבור 'יד בן צבי' ומכון אבשלום. באותה תקופה החל הקיבוץ להשתנות, סיפר חגי, ומהר מאד הבנתי שהשינוי יעשה לנו טוב ואכן ומצבנו השתפר עשרות מונים. 'מהות השינוי היא שכל חבר אדון לגורלו', כך גם הסביר לתיירי החוץ שפקדו את אשדות בשנים הבאות. באותה עת הוא גם מתנדב בבית כלא 'שיטה' ומלמד שם לימודי א"י. בהמשך מגיעה לאשדות הבת מירב ועימה שתי הנכדות, ומעט אחר כך, בונה יפתח, בנו הצעיר, את ביתו בהרחבה. בשנים האחרונות עסק חגי, חלק ניכר מזמנו, בהדרכת קבוצות תיירים מגרמניה (תיירות קיבוץ) שאותם הדריך בגרמנית רהוטה מתובלת בהומור החביב עליו. לצד אלה נהג לגרף את מגרשי השעשועים של ילדי הקיבוץ ומצא בזה את שלוות הנפש שביקש. תקצר היריעה מלתאר את שלל מעשיו של האיש הבלתי נלאה הזה ונציין רק מקצתם: לכבוד חג השמונים פיתח משחק בשם 'תחילת הדרך' להכרת תולדות הקיבוץ ; היה חבר בוועדת הביקורת משנת 2014; הקים את 'הגן הארכיאולוגי' לכבוד התשעים לאשדות; היה לו מוזיאון במגדל המים; הוא השמיש מקלט לטובת הסיורים עם התיירים; היה חבר בצוות לשיפוץ קיר בית קרפ; ויונתן אלתר הוסיף: תוך כדי אלה, חגי היה אספן בלתי נלאה של כלים, מכשירים, אביזרים, צעצועים. דברים שחברים זרקו, חגי אסף, וחלק מאוסף זה מוצג בחדר האוכל של הארוח הכפרי, כמו מחכה לגואל. יהי זכרו חקוק בכל אבן מאבנינו. ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
