|
אורי גלעדבן צילה ויעקב
נולד: כ"ג תמוז ה'תרצ"ז - 02.07.1937
אבא של אורי יעקב עלה לארץ בשנת 1925 מאזור ביאליסטוק פולין, עם שם המשפחה גולדריך ושינה אותו לגלעד במצוות בן גוריון שהאמין שכך יהפוך את כולם לישראלים. אחרי כ – 10 שנים יעקב הגיע לגשר הישנה שם פגש את אמא של אורי, צילה שעלתה לארץ מלטביה והם התחתנו. בסוף יוני 1937 אמא של אורי הרגישה שהיא מתקרבת ללידה. היא עלתה על רכבת העמק בגשר בדרכה לבית החולים בעפולה, אורי נולד ב-2.7.1937, האם והתינוק נשארו בבית החולים שבועיים וכשחזרו ברכבת הם כבר ירדו בדלהמיה היא אשדות יעקב. לשם עבר לאחרונה, כל הקיבוץ. אורי הוא הבן הבכור במשפחת גלעד. אחיו ישי נולד ב-1947, ואחיו אמנון ב-1948. כמו כל בני הקיבוץ את בית הספר היסודי אורי למד כאן באשדות כשהלימודים לא היו מרכז חייהם של הילדים. המרכז היה השטח. בחדר ההורים לא היה רדיו, לא טלוויזיה, לא מחשב ואפילו לא רדיו, אז עם תום יום הלימודים הם כל הזמן הסתובבו בשטחים הכירו כל פינה במשק ובשדות. הלינה הייתה משותפת ואורי זוכר בעיקר את הלינה בקיץ בחוץ עם המוּסקִיטיוֹר (בעברית כילה) כחוויה כיפית. כבר בגיל צעיר אורי נחשב לילד פעיל ויצירתי. וכך הוא מספר: "לפני מלחמת השחרור הגיעו לאזור בריכות הדגים שלנו כמה חמורים של חמולת בדואים שגרה ממזרח לירמוך. החמורים הפריעו לעבודת הדייגים והוחלט לתפוס אותם. המשימה הוטלה עלי ועל קבוצת ילדים בני גילי, 9-10. אחרי הלימודים ירדנו לבריכות הדגים, איגפנו את החמורים והרצנו אותם למשק. שם הם נכלאו בפינת החי של בית הספר, עד שיגיעו מהחמולה הבדואית לפדות אותם תמורת כסף. בינתיים לכל אחד מאיתנו שוּיָך חמור פרטי לשימוש אחרי הלימודים. בהיותו איש טכני אורי רצה ללכת ללמוד בתיכון המקצועי שהיה אז באפיקים אבל אבא שלו שהיה מרכז ועדת חינוך רצה אותו חקלאי והוא זה שהחליט שאורי ילך לבית ירח שהיה אז בית ספר חקלאי. אחרי 3 שנות לימוד אורי החליט שמספיק לו, חזר לקיבוץ ועבד במוסך. בגיל 18 כלומר ב-1955, אורי התגייס לשייטת 13. כשהיה בקורס צניחה וקורס מ"כים של הצנחנים, העניינים בדרום התחממו ולאחר אירוע חמור בגבול רצועת עזה במהלכו נהרג דני פלג שלנו שהיה החלל האחרון לפני מבצע קדש הוחלט על המבצע הזה שייפָתח בהצנחת 400 חיילים במרחק 4 ק"מ מערבית למעבר המיתלה בסיני. אורי היה אחד החיילים המוצנחים. לדבריו היה כיף של צניחה ואחריה הליכה של מספר קילומטרים עד לגבעה שנקבעה שם חפרו שוחות אישיות באת הצבאי.. מעניין שאת אחד הזכרונות מהאירוע הזה שאורי לא שוכח הוא תאר כך: "בבוקר הושיבו אותנו על התחת, חילקו עפרונות, ואמרו: 'תכתבו הביתה, אבל אל תציינו איפה אתם נמצאים'. נייר תקני לא היה בנמצא, ולכן נטלנו כל ניר אקראי שנקלע לידינו ורשמנו בו מספר מילים, שאחרי לא מעט זמן הגיעו לקיבוץ. לאחר שהגיעו זחל"מים למיתלה יצאנו איתם במסע ארוך ומפותל לכיוון שארם דרך ואדי סודר, ראס סודאר, לאורך המפרץ עד א-טור במהלכו תפסנו עשרות שבויים שברחו משארם. כשחזרו לתל – נוף, הם קיבלנו כנפי צניחה עם רקע אדום. לאחר שהשתחרר מהצבא אורי המשיך לשרת בשייטת את כל שנות המילואים שלו. ב- 1967 אחרי מלחמת ששת הימים אורי והשייטת חזרו לסיני הבתולי הנקי, השקט ואורי התאהב בסיני ובעיקר בצלילוֹת. פעם הוא כתב בעלון: "צלילה זה דבר שאי אפשר להפסיק אותו אפילו רק לשכב על קרקע הים כמו דג אבן ולא לזוז זהו שיא השקט, הבדידות והשלווה" וגם כתב: "סיני בשבילי הוא מקום שבו אפשר במאה העשרים להגיע עד גיל 120 בזכות השקט האין סופי והניתוק מקצב החיים המשוגע הרץ בצפון" בגיל 22 כלומר ב-1959 אורי נשא לאישה את רות לייבוביץ, בת אשדות יעקב. יחד הם חיו בהרמוניה 65 שנים. בתחילתן נולדו להם 6 ילדים: צור, רקפת, אלעד, שירה, עילית, ויזהר. גם בבגרותו אורי היה אדם חושב ויצירתי שאהב את עבודת החקלאות ואת התעשייה ובשל כך היה מבוקש לעבודות בקיבוץ ובאזור. לאחר השחרור אורי עבד בדושן עם יוחק'ה וחגי ענבי שם גידלו בעיקר כותנה, ענף שצרך הרבה עובדים כי את הכותנה קטפו אז בידיים. בהמשך עבר לעבוד כאיש טכני של המשחטה בבית שאן. ב – 1971 אורי נבחר להיות המנהל הטכני של מפעל הפלסטיק לוג. למד את התחום החדש התמקצע בו והיה שותף לצמיחתו של המפעל. כששבע מעבודתו במפעל עבר לעבוד במספוא. בשלב מסוים הוא נקרא להיות האקונום של הקיבוץ אך די מהר הוחזר לענף המספוא שנקלע למחסור בכוח אדם. לאחר כשנה אורי התבקש על ידי תנועת הקיבוצים לעבוד בקיבוץ אלמוג במסגרת עזרה בתחום המשקי לקיבוץ צעיר. אחר כך עבד במוסך הטרקטורים של הקיבוץ, במפעלים האזוריים, וכמה שנים שימש מדריך במשרד החקלאות. עם צאתו לפנסיה אורי יזם הקמת מפעל קטן לאריזת שמן הזית של הקיבוץ. גם כאן באו לידי ביטוי היצירתיות שלו וכושר ההמצאה במילוי הבקבוקים, בהדבקת התוויות ועוד. כמרכז ועד מינויים אני יכול לספר שאורי היה מבוקש לתפקידים בקיבוץ אותם עשה בנחת ובנחישות: הוא היה סדרן עבודה, רכז ועדת רכב (כשבקיבוץ לא היו רכבים פרטיים וכולם השתמשו ברכבי הקיבוץ). היה יו"ר האסיפות הכלליות, חבר מזכירות, רכז ועדת סמים, מנהל ענף היזמויות באשדות ועוד. אורי היה מעורב בכל נימי נפשו בנעשה באשדות והשאיר את חותמו בה. כמזכיר אורי היה מגיע אלי מידי פעם לא עם עניינים אישיים, אלא עם רעיונות לשיפור נושאים שונים בקיבוץ. מעבר לעבודתו ותפקידיו הוא תכנן ובנה מתקנים, במות ועגלות שונות ששימשו לאירועי תרבות של הקיבוץ. והמציא מתקן לפירוק חבילות שחת עגולות. אורי השתתף בכל קצירי העומר, אוחז בחרמש כנציג ענף החקלאות של הקיבוץ. והירבה לדווח בעלוני הקיבוץ על הנעשה בענף בו עבד או התחום עליו היה אחראי. נוח בשלום על משכבך! יהי זכרך ברוך! בשם חברי אשדות יעקב איחוד יונתן אלתר ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
