דיצה קורן

בת שרה ומשה לוי

נולדה: כ"ט ניסן ה'תרצ"ב - 05.05.1932
נפטרה: ט"ו אייר ה'תשפ"ג - 06.05.2023

למרות שעברו כמה עשורים מאז שהיית מחנכת שלי ושלנו, מכיתה א' ועד ה', הכל נשאר בזכרון.

זכות גדולה עבור כל בני הכיתה שזכינו בך בשנים כל כך משמעותיות, עם לימוד הקריאה, הכתיבה והבנת החשבון. הכל זכור כחוייה ממושכת. היית לנו כאמא, כחברה, מבינה ומכילה ומתייחסת אל כל אחד באופן אישי וכה קרוב.

מתי עמלי כתב באתר הכיתה, שגם את היית שותפה בו: "לאורך שנותיי היו מעט אנשים שהשפיעו על מה שיצא ממני כמו דיצה. מה רוצה כל אחד מאיתנו? שאחרי לכתו יהיו מי שיזכרו בו איך הטביע חותמו עליהם". כזו היתה דיצה.

בביקוריך אצל דני ונילי עם מיכל ונכדותייך – מיה ורומי שכה אהבת – זכיתי להיות איתך. אתיקה ואני שרנו איתך שירים רבים שלימדת אותנו ועד היום זכורים לנו. היית כל כך מאושרת לשיר איתנו וכל המילים בו שגורות בפיך. העלינו זכרונות וסיפרנו לך עד כמה כולנו, בני ובנות הכיתה, אוהבים וזוכרים אותך רק לטובה.

הייתי מאושרת כאשר חוּדש הקיר ב'בית קרפ', פרי יצירתו הנפלאה של אריק שלך, היה זה יום בו לקחו חלק אנשים רבים. נסענו למעגן לראות את הקיר שיצר אריק בבית הצנחן, ולאוהלו, שם יצר כמה וכמה עבודות קיר. ואת סיפרת פרטים חשובים על יצירתו.

דיצה שלנו, המורה המיתולוגית, שבכל אחד ואחת הטבעת חותם. אני חושבת שבחרתי להיות מורה בזכותך, ואת היית לי כמודל.

את חוזרת לאשדות לצד אריק אהובך. אשדות שהיתה ביתכם שנים רבות. אזכור אותך באהבה תמיד.

אסתר שימרון

והוסיף בן כיתתה של אסתר, צביקה ורדי:

...דיצה הושיבה אותנו בכיתה בזוגות, ליד כל שולחן ישבו בן ובת. ככה התחלנו את בית הספר שלנו.

אצלה למדנו את האלף-בית, וחיבור האותיות למילים. למדנו שירי ילדים שונים ואת שמות הפרחים והצמחים שפגשנו בטיולי הטבע. זוכר את הטיול לאקוודוקט שם היתה שורת עצי קיקיון עם פירות דמויי בוטנים ועצי גויאבות.

היה לנו בקבוצה כלב קטן וחמוד בשם בוקי. בוקי היה נוהג להסתובב בגינות נוי ובדשאים הציבוריים. הגנן החליט ללמד אותו לקח והעביר אותו "לגן עדן של כלבים". נכנסנו לאבל. דיצה לקחה אותנו למקום בו היה קבור הכלב וממש עשינו לו הלוייה, שם הזכרנו את תכונותיו הטובות.

דיצה שחינכה אותנו בתחילת הדרך היתה משכמה ומעלה ואהובה, וככזאת נזכור אותה בהמשך חיינו.

הניחה בת ושתי נכדות.

ת.נ.צ.ב.ה