|
לויט שושנה
חלקת הקבר
בת יחיאל
נולדה: 1907
הופעתה של שושנה אצלנו, באשדות, הייתה פתאומית אך טבעית ומובנת. היא שבה אל מכורתה, אל חבריה, אל ידידיה. ניכר היה שרבות עבר עליה במשך השנים של העדרה מתוכנו. עקת החיים פגעה גם בה, בנערה בעלת רצון חיים כביר, שופעת מרץ, ועל אף הכל נשארה כמו שהיא - בריאת נפש, ערה, תוססת ומגיבה לכל המתרחש סביבה. את חברתנו הגדולה והמגוונת, שלעיתים היא מסבכת גם את החבר שחי והתפתח יחד עם גידולה וצמיחתה, היא, שושנה, קבלה כדבר טבעי, כתופעה מובנת מאליה. היא חשה היטב ש"גשר" זו הקטנה, מולדתה האמיתית והיקרה, מוכרחה היתה לצמוח ולהתפתח לאילן גדול וענף. צמיחה זו, גדולה וכבירה, נראתה לה כטבעית ואורגנית. היא קיבלה זאת כתופעה בריאה של טבע חיינו. יחסה הטבעי והפשטני, גישתה הבלתי אמצעית לתופעות החיים והסביבה בה היא חיה, סגולות יקרות אשר חוננה בהם, נתנו לה את היכולת לתפוש את הדברים מן הצד הבריא, ללא ספקות, התלבטויות והיסוסים. כך היתה גישתה אל חייה הפרטיים וכך ניגשה לתופעות ציבוריות. היה טוב לראותה שוב בינינו, את שושנה זו. מבט חולף, אמירת שלום, שיחה קטועה, כל מגע איתה, ולו הקל ביותר, היה אומר הרבה, דובב נימים נסתרים, העלה חויות נשכחות. הפגישה איתה הייתה מסעירה ויחד עם זה מרגיעה. כה צר שטרודים אנו בענייני יום יום ואיננו מתפנים לשיחת רעים שוטפת, המעבירה אותך אל העבר הלא-רחוק, הנראה כעת כהזיה, עת היא הייתה בינינו – צחוקה המדבק, שיחתה הקולחת, הקשבתה הנפלאה לדבריך אתה, סיבלה העמוק מפגעי חיי חבר קרוב, ערותה והתעניינותה בדיונים הכלליים ויחד עם זה בדיחותיה על הכל מכל כל, גישתה הקלה והפשטנית לכל ענין הנידון ויחד עם זה חדירתה העמוקה, הייתה כובשת בכוח חיותה הכביר, פורצת כל גדרות ומגיעה לכל אחד ולכל ענין – בתוך חיי החברה ובחיי כל פרט בתוכה, רחשי כל ילד רך וצמיחתו של כל עץ ושיח בגן. הייתה לה יכולת להתמסר בכל חום ליבה לעבודה. היא אהבה ללא גבול את בני משפחתה ואת חבריה וידידיה. ובראשית השתרשותה, לאחר שובה מחופשתה הממושכת, בראשית חדירתה אל שאלות חיינו וכל בעיותיהם, עם נשימתה הראשונה את הווייתנו החדשה, בכניסתה לתוך חברתנו המתקדמת ונבנית, הגועשת וסוערת, בראותה את האופק הרחב של החיים החדשים והמגוונים שנתגלו לפניה, ברגע כה יפה הרומז ומבטיח – נאלמה דום... מותה היה פתאומי, וכמו חייה-מפתיע ומזעזע. ברגע פרידה עד לאין-סוף ממך, שושנה, ראיתיך שוב צעירה, עליזה, סופגת חוויות לאין-סוף, כובשת את החיים, בזה למוות. יוסף לוין ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
