|
פרנאץ אהרוןבן משה ואלגה
נולד: 1900
כסלו תש"ט / 17 דצמבר 1948 יומן מס' 1103 ביום שני, י"א בכסלו תש"ט נפטר בבית החולים בטבריה חברנו פראנץ אהרון. לפני שנים אחדות לקה פראנץ במחלת לב, וההתקפה האחרונה, שנתלוו לה סיבוכים, הכריעתו, לאחר היאבקות של שבוע ימים. נולד ב-1900 בעיירה הגרמנית טרכנברג הסמוכה לברסלאו. העיירה מעוטת אוכלוסיה יהודית, אך במשפחה עוד נשתמרה מסורת יהודית. האב היה סוחר תבואות ובא במשא ומתן עם הכפריים. והבן, שעזר בצעירות לאבא שלו, נתקרב על ידי כך לטבע, ואף הכיר את הגויים ועמד מקרוב על טיבם ורוחם. לאחר שסיים את לימודי הגימנסיה השתלם בבית הספר הגבוה לרוקחות שבברסלאו. בימי לימודיו נמנה על אגודת הסטודנטים הציונית ק.י.פ. לימים עבד בתורת רוקח. ב-1933, בעלות אותו צורר לשילטון, נעקר פראנץ, כרבים אחרים, מגרמניה, ועבר לצרפת. כאן נתנסה בכל מיני ניסיונות ועבד בעבודות שונות, הצטרף ל"החלוץ" ועבר להכשרה חקלאית בדרומה של צרפת. כאן נפגש והתיידד עם כמה מחברינו ועם המנוח פריץ יורדן. היה מפליג לספר מחיי הכפר הצרפתי, מעלה טיפוסים ודמויות שונות, ומשלב בדבריו תיאורי הכפר הגרמני, משווה ומעמיד "מחזה מול מחזה". לארץ הגיע באפריל 1935, ונמצא מאז בגשר. עבד בעבודת חוץ בנהריים, בימי דלהמיה – בבניין, ולימים – בענף הבננות. המחלה הקשה כבר הוציאה אותו בחלקו מהעבודה, אך המשיך לעבוד חצי יום בגן הירק ובימי הקיץ הקשים – בבית החרושת. בשנים האחרונות עבד במעבדה, ניתנה לו ההזדמנות להשתמש בידיעותיו הרבות, היתה בעבודה זו משום קירבה למקצועו שעל כן גם מצא בה סיפוק. כמה קיצים עשה בגבעת ברנר שאקלימה נוח. ימי החירום והפינוי השפיעו לרעה על מצב בריאותו, אך החזיק מעמד. בשבועות האחרונים חלה ובשל סיבוכים נעשה מצבו רציני, אם כי לא ראוהו בנואש. הועבר ביום א' שעבר לטבריה. כרוקח ידע את מצבו וקשה היה לו לכבוש את רגישותו. בביקורים האחרונים התקשה כבר בדיבור, ביקש לשבת על ידו ולא לדבר. בשעת פרידה הפציר שיבואו לבקרו. ביום שישי שעבר הפטיר: כבר גמֵל אני לבית הקברות שלנו". בני משפחה לא היו לו בארץ. בחו"ל נמצא אחיו, ששימש בימי המלחמה בצבא הבריטי בהודו בתורת רופא. אחרי הפינוי הבריטי ביקש לעלות ארצה אך מבוקשו לא ניתן לו ועבר ללונדון. הרבה דאג לו פראנץ בימים ששלטון המנדט ניתק את הארץ מעל העולם והפסיק כל קשר. אך בשבוע שעבר הגיע מכתב אחרון ממנו, ופראנץ דחה תשובתו, לא רצה לגרום לו דאגות וצער – ולא נותר אלא לחבריו הקרובים להודיע לו ידיעה אחרונה –- שקט וצנוע לא הכירוהו רבים. אולי חצצה גם הידיעה המועטת בלשון. שעל כן נתייחד עם עברו וחי בו. אך מי שהרס מחיצות ראשונות ונכנס אתו בשיחה לא קופח שכרו. שכן איש שיחה היה פראנץ ורב ידיעות בשטחים שונים. הוא קרא הרבה והיטיב לזכור; זכרונו היה בלתי-שכיח, ניתן לומר: פינומינלי. אהב לטייל בשבתות ובמועדים בשדות המשק והסביבה. הכיר את הטבע החי והצומח. ליד חדרו נטע גינה קטנה וטיפח אותה בחיבה מרובה. אף בימים אחרונים לא הזניח את גינתו בת-טיפוחיו, והנה הם פורחים עתה פרחי הנוי – שושנים, נרקיסים – אך פראנץ לא ישוב לראותם. יוסף וולף וצבי שוורץ
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
