|
דודו אלתר
בן צילה וישראל
נולד: כ' שבט התש"ד – 14.2.1944
בשם חברי אשדות – יונתן אלתר אחי היקר על העצב הגדול שלי עם הסתלקותך הפתאומית והמפתיעה כשאתה בכושר ובאושר רב אדבר בפעם אחרת. אני עומד כאן עכשיו לבקשת חברי הקיבוץ לספר מעט על קורותיך ב- 82 שנות חייך. (אני מזהיר זה יהיה ארוך אפילו אחרי המחיקות של ליאורה - בכל זאת 82 שנה). במשפחה אנחנו קוראים לך דוד, בחבר'ה בקיבוץ קראו לך לָבָן, אבל רוב האנשים הכירו אותך כ- דודו, אז אנסה להשתמש בשם הפופולארי הזה, דודו. אתה בנם השני של הורינו צילה וישראל אלתר, נולדת ב-14.2.1944. ארבע שנים אחרי האחות הבכורה שלנו דרורה זכרה לברכה. אחרי 4 שנים נולדה שרה'לה ואחרי עוד 4 שנים נולדנו התאומים שאול ויונתן. בראיון וידיאו שערכתי איתך ביזמת ארכיונאי הקיבוץ שאול ינאי סיפרת שאתה זוכר את עצמך מגיל 3 בערך שאז אבא שלנו, ישראל אלתר היה בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי. אתה זוכר שגדלת כמעט בלי אבא אבל זוכר היטב את הסוכריות הכסופות הממולאות בשוקולד שהביא לך באחת מחופשותיו. וכשנולדו לך ילדים החלטת להמשיך את המסורת ובחזרתך מנסיעות לחו"ל היית מביא להם M&.M. סיפרת על ההורים שלנו שטפטפו לנו במסר סמוי שאנחנו דור ההמשך ושאנחנו חייבים לחזור לקיבוץ אחרי הצבא ואכן כך קרה. דרורה ושרה, אתה שאול ואנוכי כולנו נשארנו לחיות בקיבוץ והבאנו להורינו כאן באשדות יעקב 25 נכדים. סיפרת לי שבכל חייך לא היה לך הרהור על עזיבת הקיבוץ, האמנת בצורת החיים הזאת באמונה שלמה. וכנראה שזה היה גם המסר שלך לילדיך ועובדה, חמשת הילדים שלך ושל עטי, דותן, יניר, ענבר גלי ואייל בנו את ביתם כאן באשדות. סיפרת שאתה זוכר שלגדול בין שתי אחיות שידעו לקבל את מירב תשומת הלב היה מאתגר אז פיתחת שיטות כדי לקבוע את מעמדך במשפחה. למשל פעם כשהביאו לבית שקדים סיפרת לבנות שיש לך צרבת ואמא אמרה שרק אתה תאכל מהם כדי להתמודד עם הצרבת והן "אכלו" את זה. אגב באותה התקופה לא היו בבית ממתקים וכשהיו, היו מחביאים אותם ואתה תמיד מצאת את המחבואים וגם זה עבר בתורשה אל משפחתך ובבית שלכם היית מחביא את הממתקים אבל הילדים תמיד מצאו אותם. סיפרת שאמא שלנו הייתה הדמות הדומיננטית בבית ולמרות שאבא היה יותר משכיל וכאילו יותר אחראי אמא הייתה תכליתית ושלטה בנועם בכל מה שקורה בבית, היא הייתה אומרת: "אלתר תעשה את זה, ואת זה" והוא היה עושה את זה ואת זה. לא אמרת לי אבל נדמה לי שגם זה עבר אל משפחתך בירושה ולמרות דרגתך בצבא ותפקידי הניהול בקיבוץ ומחוצה לו המנהלת של הבית שלכם היא עטי 160 ס"מ של אנרגיה. כששאלתי אותך על התקופה בלינה המשותפת אמרת שלמרות ש- 90% מחייכם היו בבית הילדים, היו אלה ימים נפלאים שיש לך רק זיכרונות טובים מהם וחוויות מדהימות ורק 10% בבית של ההורים שלא היו בו מסכים וכמעט לא צעצועים, הרי 90% מהחינוך ועיצוב אישיותך בא מהבית ורק 10% בא מבית הילדים. כשהיית בכיתה ב' היה הפילוג באשדות ולחמתם נגד ילדי הקומוניסטים בפצצות מים. הזכרת שבאחד הקרבות תפסו אותך קומוניסטים מכיתה ח', הביאו אותך לבית ספר מול התמונה של סטלין ואמרו לך שסטלין הוא האבא שלך ורוסיה היא האמא שלך ולא מי שאתה קורא להם הורים. למרות זאת היום יש לך יחסים טובים מאד איתם. בנערותך היית בגדנ"ע אויר עברת את כל השלבים של הגדנ"ע הזה. היה לך סולו כחול על דאון וסולו בפייפר והיה ברור לך שאתה הולך לקורס טייס. ואז בא אליך אורי פלג מזכיר הקיבוץ ואמר לך שאתה לא הולך לקורס טייס כי שני הבנים הקודמים שהלכו לקורס, יוסק'ה צוק ועמית לבני עזבו את הקיבוץ, ואין סיכוי שניתן לך פתח לעזוב את הקיבוץ. כפיצוי ניתן לך לפנים משורת הדין לעשות רישיון נהיגה לפני הצבא – ואתה מתוך אהבת הקיבוץ ואמונה בו הסכמת. ולמרות שבסופו של דבר לא עשית רישיון כי במסגרת העבודה נשברו לך שתי ידיים עמדת בהבטחתך למזכיר. ב – 1962 התגייסת לסיירת צנחנים. אחרי כמה חודשים היו לך כאבי גב נוראים. שלחו אותך לרופא והוא אמר שהוא מוריד לך את הפרופיל ל – 21 למשך חצי שנה. בדרך לבסיס פגשת את יאיר ברקאי שהביא אותך לסיירת והוא אמר לך שאם אתה רוצה להיות נהג בצבא לך על זה אבל אם אתה רוצה להישאר בסיירת תשמיד את המכתב הזה. השמדת אותו והמשכת את המסלול עם כולם. ועד לפני חודש הייתם נפגשים מדי יום רביעי לטיול ג'יפים. על עלילותיך בצבא בסדיר ובעיקר במילואים עם אלפי ימי מילואים עד לדרגת סגן אלוף בתפקיד סמח"ט (סגן מפקד חטיבה) לא מצאתי חומר כתוב. אני מקווה שחבריך הרבים מהתקופה הזו יספרו לנו. ב-1969 נשאת לאישה את עטי נגלר ונולדו לכם חמשת הילדים הנפלאים שכבר הזכרתי. היית מחלוצי הדור השני באשדות שבגיל צעיר החל למלא תפקידי ניהול בחקלאות, כלכלה ובחברה. אחרי כמה שנים בניהול ענף הבננות כשרצית ללמוד באוניברסיטה אמרו לך לא שאתה לא יכול בגלל לימודים לנטוש את ענף הבננות ורק אחרי כמה דחיות יצאת ללימודי חקלאות בפקולטה ברחובות. תוך כדי הלימודים לתואר ראשון עשית גם תואר שני, סיימת בציונים גבוהים והדיקאן אמר לך שאתה יכול להמשיך ישירות לדוקטורט ומחקר. אבל אתה ידעת שבקיבוץ מאד מחכים לך אז ויתרת על המשך הלימודים. מכיריך אמרו שאתה פראייר אבל אתם שלם עם החלטותיך. ומספר שלמרות הוויתורים הגדולים שעשית היו לך חיים מאתגרים שהביאו לך סיפוק רב. בקיבוץ היית מרכז ועדת קליטה. מרכז חברת הנעורים, במשך 5 שנים היית המנהל הכלכלי של הקיבוץ. ולאחר מכן היית היצואן של 'לוג' מפעל הפלסטיק של הקיבוץ. אחרי לוג ניהלת את "צמח עבודות עפר" של עמק הירדן במשך 10 שנים ומשם עברת לעמוד בראש שותפות לשיקום ושדרוג אתר הפסולת "טליה" במדרונות סירין. 10 שנים ניהלת את ענף הפאנלים הסולאריים באשדות, ורק אז בגיל 79 יצאת למורת רוחך לגמלאות. במקביל לאלה 25 שנה היית יו"ר מוסך צ'מפיון וענף התובלה. כתבת המון דיווחים לעלוני הקיבוץ בשקיפות מוחלטת על התחומים שהיית אחראי להם. היית מהמתמידים באסיפות הכלליות של הקיבוץ בהן השמעת את עמדותיך בנושאי חיי אשדות. כל חייך בקיבוץ היית שותף פעיל באין ספור הזדמנויות בתחום הזמרה והשירה: במקהלות של הקיבוץ ובסולו, באירועי תרבות ובחגי ישראל שנחגגו כאן ובמועדוני הזמר של עמק הירדן. היית רוכב אופניים עקבי ונמרץ. ופעיל בחדר הכושר. לא ויתרת לעצמך על אף יום בשמירה על כושר גופני כדי לשמור על עצמך ולהיות במיטבך. אהבת את הקיבוץ השיתופי הישן עד שהבנת את התמימות של מנהליו שהיית חלק מהם ולחמת בעד ההפרטה מתוך אמונה שזה מהלך נכון שיועיל לקיבוץ בכלל ולחבר הבודד בפרט שנהיה אחראי לעצמו ולא תלוי בהחלטות של ועדות או בעלי תפקידים. השינוי גם החזיר לקיבוץ המתחדש את כל ילדיכם. שעות רבות היית פעיל עם ילדיך ואחר כך עם נכדיך בחצר הקיבוץ. תחסר לנו מאד בנופו, כבר מתגעגעים. נוח בשלום על משכבך חבר יקר ומסור. אח אהוב. בשם חברי אשדות יעקב איחוד יונתן אלתר, אחיך ת.נ.צ.ב.ה |
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
