|
שרה הראל
בת יעל ואהרון חכם
נולדה: ה' אייר, התרצ"ב - 11.05.1932
שרה נולדה במוסול ב- 11 למאי 1932. לאביה של שרה אהרון ולשני אחיו הייתה חנות גדולה ומצבם הכלכלי היה טוב מאד. כשהייתה שרה בת חמש נפטרה אמה – יעל, והיא נותרה ללא אם שהייתה הדמות הדומיננטית במשפחה. בתקופת ילדותה במוסול היו יחסים מצויינים בין יהודים למוסלמים, אך כל זה השתבש בעקבות מלחמת העולם השנייה והמשפחה החלה מתכוננת לעליה לארץ. בן דודה של שרה, רחמים, שלימים יהיה בעלה, טיפל בה ועזר בגידולה מאז פטירת אמה. באותם ימים היה רחמים פעיל במחתרת של יהודי עירק, אשר סייעה ליהודים לעלות ארצה. רבים רצו את ידה של שרה היפה אך רחמים זכה בה והם נישאו בעירק ב- 1950. כשנה לאחר הנישואין עלה הזוג הצעיר לארץ במבצע "עזרא ונחמיה" , שרה כבר הייתה בהריון. בשדה התעופה כיוון אותם שליח מהתנועה לאשדות יעקב וכך באוגוסט חם ולוהט הגיעו שרה ורחמים לקיבוצנו. קבלת הפנים הייתה מרגשת ובעוד שבאותם ימים רבים מהעולים שוכנו במעברות, המשפחה הצעירה זכתה לחדר. שרה שעדיין לא ידעה עברית סיפרה לאחר מכן "מיד הרגשתי שהגעתי למקום טוב". רושם שלא יעזוב אותה גם בימים קשים. לשרה היה קשה להתרגל לאוכל בחדר האוכל הקיבוצי בימי הצנע. היא הסתפקה רק בלחם זיתים וריבה. בגיל 18 ילדה שרה את בנה הבכור יוסי. ובהמשך את יעל, אהרל'ה וגיל. שרה בלטה ביכולתה לטפל בילדים, שכן היא עצמה טיפלה באחיה הרבים בעירק. באותם ימים הייתה מרי עמלי ז"ל המטפלת הראשית בקיבוץ והיא למדה להעריך את יכולתה של שרה להעניק טיפול מסור לתינוקות. כך הייתה שרה למטפלת, שאימהות רבות זוכרות עוד היום את האכפתיות וטוב ליבה. בהמשך נשלחה שרה ללמוד טיפול בתינוקות בבית ברל וחשה שהקיבוץ מעריך אותה ומשקיע בה. רק בגיל ארבעים החלה שרה ללמוד בפורייה, לימודי סיעוד בקורס לאחיות. שרה מספרת "הגנים של אחות היו אצלי כנראה מהתחלה, הרבה פעמים כשילד בבית הילדים חלה בלילה, קראו לי, לפני שקראו לאמא שלו" שרה התלבטה לפני צאתה ללמודים, שכן שנים רבות כבר לא למדה, אך קבלה עידוד מרופאת ילדים שאמרה לה "חבל, תלכי ללמוד אחות, את מתבזבזת". שרה סיימה את הקורס בהצלחה רבה ובהערכה המסכמת נכתב עליה "שרה משרה שלווה על החולים, בעלת רגש אימהי, רגישה מאד לחולים ובני משפחתם, שואפת ללמוד, מסודרת ואחראית". לאחר הלימודים החלה שרה לעבוד כאחות במרפאת הקיבוץ וזכתה להערכה רבה של חברי הקיבוץ. לאחר שמונה שנים של עבודה נאלצה שרה לסיים את תפקידה במרפאה. חברי אפיקים זכו בה כאחות מסורה ואחראית במשך תשע שנים נוספות. במכתב הפרידה מצוות המרפאה באפיקים נכתב ”אי אפשר להיפרד ממך, מבלי לשבח אותך על עבודתך המסורה. בהתמדה, כמעט ללא חופשים ניהלת את המרפאה. אנחנו כבר מתגעגעות אליך ומרגישות בחסרונך". בגיל 65 הגיעה שרה לגיל פרישה וחזרה הביתה. עמדה בפניה שאלה מה עושים עכשיו, ושרה רבת הכישרונות שוב ידעה להמציא את עצמה מחדש. היא הפכה למטפלת של קבוצת נעלה. חיים סולפיין מדריך הקבוצה מספר "החום ואהבת האדם שישנם בשרה והידע הרפואי הרב שרכשה כאחות, הינם דברים חשובים ביותר בעבודה הזו. הדאגה והאכפתיות ששרה גילתה כלפי הנערים ריככו מאד את המעבר הקשה שחוו עם הגיעם לארץ מרוסיה ללא הורים". לאחר שבע שנים עם קבוצות נעלה שרה הייתה בטוחה שכבר לא יזדקקו לה יותר. אך אז הגיעה אליה פנייה להחליף מטפלת של ילדים צעירים שיצאה לחופשת לידה. גם בעבודה זו הצליחה שרה וציינה בראיון שקיימה עם חגית גור "העבודה הזו נתנה לי המון סיפוק. היו לי קשרים חמים מאד עם הילדים ועם החברות שאיתן עבדתי". בגיל 80 אמרה שרה "אני מרגישה מאד מבורכת, אני נהנית ממשפחתי, ילדי ונכדיי ושומרת על קשר טוב וחם עם כולם. הנכדים מתקשרים אלי כל שבוע, אפילו מסין ומארה"ב הם מתעניינים בי ואני מאושרת מזה... חשוב לי להעביר מסר לילדי שיראו תמיד את חצי הכוס המלאה, שידעו לעמוד על שלהם, שיהיו אנשים אמינים ונאמנים, שיהיה ביתם בית פתוח והעיקר שיהיו טובים לבני ובנות הזוג שלהם..." שרה ידעה גם כאב גדול וצער, רחמים, בעלה, נפטר בגיל 59 לאחר שמצבו הרפואי הורע והוא עבר ניתוח רפואי שהסתבך בבית החולים הדסה בעין כרם. לפני ארבע שנים נפטר בנה הבכור, יוסי ז"ל. למרות המכאובים ידעה שרה להתמודד ולשוב לשגרת החיים, גם לאחר בעיות בריאות ואשפוזים רבים. אנחנו נפרדים היום בצער רב מחברה אהובה שחייתה בינינו במשך שבעה עשורים. במשך עשרות שנים ידענו אנו, הורינו, ובנינו את טוב ליבה של שרה, ואת רצונה להיות חלק מהקהילה. שרה הפליאה כל פעם להמציא את עצמה מחדש ולהתגבר על קשיים ועל משברים, ואלה לצערנו לא חסרו בדרכה. אך למרות הקשיים והאתגרים שעמדו בפניה, ולמרות שלא אחת הציעו לה בני משפחה לעזוב את הקיבוץ היא שבה ובחרה שוב ושוב באשדות יעקב כביתה. בית שהיא העניקה לו מכוחותיה וחשה שחבריו מחזירים לה אהבה, הערכה ויציבות. אנו נפרדים היום בצער רב מאשה אהובה רבת פעלים, מאירת פנים היודעת לראות את הטוב בחיים חרף הקשיים שהם מזמנים. לכם בניה של שרה: יעל, ארהל'ה וגיל; חתנה וכלותיה, נכדיה וניניה אנו שולחים את תנחומינו, ומתברכים יחד עמכם שזכיתם לחלוק את חייכם עם אמא, סבתא ורב-סבתא שכזו - שרה הראל ז"ל. בשם חברי אשדות יעקב איחוד דודו פונדק ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
