|
אליעזר הוץ
בן דובה וראובן
נולד: ט' תמוז ה'תרע"ט - 07.07.1919 עלה לארץ ב: ה'תש"ח
אליעזר נולד בשנת 1919 בפלונגיאן, עיירה ליטאית מובהקת, רובה יהודים 'לומדים' שגאוותם עד היום על בן עירם ר' מרדכי פלונגיאנער, מחברם של הרבה ספרים בתורה ובחכמה. היתה בה בעיירה זו גם ישיבה וגם גימנסיון עברי והלשון העברית שגורה בפי הנוער. אליעזר – בן שלישי למשפחת למדנים ויודעי תורה. אח אחד לומד בישיבת טעלז המפורסמת, השני – תלמיד בגימנסיון עברי-דתי למורים בעיר הנ"ל, ומשאת נפשם של ההורים לחנך גם את אליעזר, צעיר הבנים, להיותו בר-אורין ושלחוהו לישיבת טעלז. שנים מעטות למד בישיבה, הציץ... ונפגע. הוא עוזב, מתמסר ללימודים חיצוניים ונכנס לסמינריון העברי בעיר-מולדתו. בשנת 1938 הוא מפסיק את לימודיו ומתגייס לצבא הליטאי, והוא יהודי יחידי בפלוגתו – פלוגת מקלענים. ב- 1940 הוא נאסר על עוון פעולת מחתרת קומוניסטית. שוחרר מקץ חודשים מספר ע"י הצבא האדום שהגיע ביוני 1940 לליטא. בפרוץ מלחמת רוסיה-גרמניה ברח לרוסיה, נכנס לצבא, גמר קורסים לצנחנות וחבלנות, הורד במצנח לליטא וכאן השתתף באירגון הפרטיזנים ביערות ינובה ווילנה, כשהוא מופיע בכינויו 'דיפאטריס'. לאחר ששוחררה ליטא ע"י הצבא האדם הועבר בתור קצין למקומות אחרים של החזית הגרמנית, לקח חבל בקרב על קניגסברג, בקרבות בשלזיה העילית ובחבל הסודטים, נפצע כמה פעמים וחזר לשדה-הקרב. בזכות פעולותיו בשורות הפרטיזנים ובעד אומץ-לבו הוענקו לו כמה אותות הצטיינות. אחרי גמר המלחמה שב אליעזר לליטא ולעיר מולדתו. וכאן ראה במו עיניו את השואה הגדולה שבאה על עמנו. רק מתי-מספר פגש בעירו, ובכל הארץ – אחד מעיר. במקום הישוב היהודי הגדול עתיק היומין ורב-היחש – אודים מוצלים מאש. ראייה זו קובעת מפנה בחיי אליעזר, ואם כי הוא חבר פעיל במפלגה הקומוניסטית עוד מאז היותה במחתרת בליטא בימי משטר סמטנא הוא מחליט לעזוב הכל. מעתה חייו קודש הם לעמו ולארץ ישראל. אליעזר אמיץ הרוח ומלא המרץ מתגבר על כל הקשיים הכרוכים ביציאה מרוסיה, הוא מבריח גבולות ומגיע לפולניה, מוצא נתיב אל 'החלוץ' ואל הקיבוץ, ובעזרת ה'בריחה' – לגרמניה. כאן, בגרמניה, במחנה שבפילדאפינג, הוא מוצא את משפחת סרואולוביץ שהכיר אותה מילדותו וגדל על ידה, וכאן גם התקשר עם חברתו מרים. רק זמן קצר ישב בארץ הדמים. את דרכו לארץ הוא עושה כמפעיל. במבואי חיפה נעצרת אנייתו ע"י קלגסי באווין, ואליעזר נקלע לקפריסין. 13 חודשים הוא עצור באי הדמעות, שוקד על לימוד השפה העברית, וחיבה יתירה נודעת ממנו לידיעת הארץ. השתתף בסמינריון ע"ש רוטנברג ושימש כספרן בספריה העברית שבמחנה. ורק באפריל 1948 זכה סוף סוף להגיע ארצה, למשקנו, במקום שחיכתה לו כבר חברתו ובתם הקטנה בת החודש. אף כאן לא ביקש אליעזר לשבת בשלווה. תובע את מקומו בהגנה, ובתוך גדוד הירדן שאליו גוייס דורש הוא בתוקף את העברתו למקצוע שלו, החבלנות. סוף סוף ניתן לו מבוקשו, וכשהוא בא הביתה קורנות פניו משמחה. היה מבטיח שלא יאונה לו כל רע, שכן מכיר הוא את מקצועו ובטוח בעצמו. אכן, בטחנו בו גם אנחנו. אך אסון שם קץ לחייו הצעירים שנעקרו עקירת-פתאום מתוך משפחתו ומקרב חבריו, שרכש לו בימים המעטים שהיה איתנו. יהודה בן פורת ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
