|
דליה מקמל
בת דרורה ואברהם זקצר
נולדה: ד' שבט ה'תשכ"ב - 09/01/1962
דליה או דוּלִי כפי שקראו לה כך, באהבה גדולה כולם, נולדה כבת שניה לדרורה ואברהמיק זקצר. למשפחה גדולה וחזקה, מצד אחד הזקצרים שסבא הוא מקבוצת המייסדים השניה שהגיעה לגשר - אשדות, ומצד שני האלתרים עם כל הדודים והדודות, עם רב ושמח. אני זוכרת שכאשר מיכאל ואני התחתנו, גרנו בשכונה המזרחית, בבית הראשון בקומה השניה. בקומה הראשונה מערבית לנו, גרו דרורה ואברהמיק. זוכרת שמאוד נהניתי לראות את האב הצעיר אברהמיק מסיע את עגלת התינוקות שלו, כאשר דליה הפעוטה יושבת/שוכבת בתוכה ומעליה בקצה הקרוב לידית, מונח קרש ועליו ישבה אחותה הגדולה ממנה רינת, ואבא אברהמיק הולך עם שתי בנותיו הפעוטות ומשמיע להן קולות מוזרים של פּוּצִי-מוּצִי ונהנה מאוד כאשר העוברים במדרכה עוצרים מסתכלים בפעוטות ואומרים וקובעים: "איזה חמודות! מתוקות הבנות שלך!, אברהמיק". הזמן עובר והן הולכות לגן , ותמונה משותפת של אבא-אמא-רינת ודולי על המיטות בגן גפן הישן. ההורים יושבים כל אחד עם ספר ביד. רינתי עם אמא ודולי עם אבא, התמונה הופיעה בעיתון התנועה "אגרת לחבר" שהיה השבועון של ה"אחוד". דולי, שקטה צנועה לא מרבה להתבטא, אפילו לא בעלון בר-המצווה שיצא לאור כאשר היו בכתה ז' ועברו את "שנת המצוות", ועמדו בכל המשימות שהציבו בפניהם המורות והמחנכים. וכבר מגיעה חגיגת "חג-מחזור" לסיום 12 שנות לימוד ומתגייסים לצבא, גם הבנות כמובן. עם שחרורה מצה"ל היא נכנסת לעבודה כמטפלת בילדים, לפעמים פעוטים ולעתים ילדים בגיל ביה"ס, ואז היא כותבת על החוויה של להיות מטפלת בזמן החופש הגדול בקיץ. ומודה למטפלות הוותיקות שהכניסו אותה בסוד העניינים. אח"כ ברכות לנישואיה לאבי מקמל שהגיע עם הגרעין שלו לאשדות יעקב והשניים התאהבו . נישאו וגידלו בהצלחה רבה שלושה בנים: שחר, עדי וניצן ולבסוף בת זקונים חביבה רוני .בקטע מתוך העיתון "ידיעות הגליל" לקראת ראש-השנה תשנ"א (1990) בו מופיעה תמונתו של עדי בן השנה: פעוט מתוק עטור תלתלים בהירים, הכתב מציין שהיות ודודתו המפורסמת היא שרהל'ה שרון שהיא אחות סבתו דרורה, דודה של דולי, סביר להניח שבקרוב יוכל עדי הפעוט לשיר את: 'בשנה הבאה'. דליה המטפלת הטובה והנאמנה כותבת חוויותיה כמטפלת מלווה של הכיתה שטפלה בה בעת טיול לנגב. כמו-כן כותבת בנעוריה על החוויה הנהדרת שבה השתתפה בכינוס "הפועל" ה -11 בהתעמלות של אמהות ובנות. בשנים האחרונות הצטרפה דולי אל התחביב של אבי בעלה בענין ספורט הריצה, היא גם רזתה מאוד ונראתה עוד יותר קטנה, ממש ילדונת. לעיתים הייתי פוגשת בה על המדרכות ואומרת לה כמה היא יפה ואחרי שהתחילה בריצות כמה רזתה. מטבע הדברים אנחנו לא בנות כיתה או בנות אותו הגיל ויצא שלא ראיתי אותה הרבה זמן. והנה פתאום הודעה מחרידה בטלפון: דליה (דולי שלנו) נפטרה! מה פתאום?? הרי היא כל כך צעירה היתה, ונראה כאילו הזמן לא נתן בה את אותותיו. ובשנים האחרונות עם ספורט הריצה, גם רזתה מאוד ונראתה ממש ילדונת, לא אמא ל -3 בנים בוגרים שסיימו את שרותם הצבאי. כל-כך עצוב וחבל. ונותרנו עם השאלה הנצחית 'למה'? לכם כל בני ובנות המשפחה הענפה, לאחות רינת, לאחים יובל, אורי ומתן , לאבי בעלה ולילדיה: שחר, עדי, ניצן ורוני ולכל בני משפחות זקצר ואלתר, וכמובן משפחת מקמל, של אבי בעלה. אין מלים כדי לנחם אתכם על אובדנה של דולי החמודה וטובת-הלב. חזקו ואמצו וזכרו אותה כפי שהיתה בודאי רוצה שיזכרוה צעירה, חרוצה ויפה. בשם כל בית אשדות יעקב, באהבה רבה, ובשמי: עמליה דיין בת-ארי ובזכרוננו – אנו, כל עוד אנחנו חיים. עמליה דיין בת-ארי ת.נ.צ.ב.ה
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
